שיטיון (דמנציה)

שיטיון נקראת באנגלית דמנציה וזכתה לאחרונה לשם חדש בעברית : "קהיון" . המחלה מאופיינת בירידה חדה בתפקוד השכלי של האדם עקב מחלות שונות, בעיקר מחלות האופייניות לזיקנה (למשל אלצהיימר)או עקב בעיות מוחיות כלשהן. מחלות אלו גורמות לירידה תפקודית של המוח ובהתדרדרות נפשית ושכלית וכתוצאה מכך החולים בהן סובלים גם מליקויים חברתיים ותעסוקתיים עד כדי אובדן תפקוד יומיומי כללי והזדקקות תמידית לעזרת הזולת. שיטיון (דמנציה) גורם כאמור לירידה תפקודית שכלית אך ירידה זו אינה משנה כלל את מצב ההכרה של החולה ולמעשה הוא מודע לכל בעיותיו בתחום הזכרון, השפה, התנועה, הקשב, החשיבה וההבנה. בנוסף, מחלת השיטיון גורמת לאובדן של כישוריים נפשיים בתחום מצב הרוח, האישיות, השיפוט וההתנהגות החברתי.

חשוב לזהות שיטיון כי למרות שהיא נחשבת למחלה חשוכת מרפא אבחון וטיפול מוקדם במחלה הופכים אותה לסטטית או להפיכה (כ-15% מהמקרים היא הפיכה במידה והטיפול התחיל לפני שנגרם נזק בלתי הפיך כלשהו). עם זאת, השיטיוו הוא תסמים של מחלות אחרות (אלצהיימר, שבץ, פרקינסון, עגבת, איידס, טרשת נפוצה ועוד) וטיפול בו מצריך גם טיפול במחלת הרקע שגרמה לו מלכתחילה. כמו כן, זהוי של שיטיון ושל מחלת הרקע מאפשר לחולה להנות מזכויות רפואיות וכלכליות שמגיעות לו ע"פ חוק ולשם כך יש לפנות לפסגה מימוש זכויות.

שכיחות השטיון

בשנת 2010 קבע איגוד האלצהיימר הבינלאומי שעד שנת 2030 יהיה מספר החולים בשיטיון ברחבי העולם כ-70 מיליון איש ועלות הטיפול בהם תחצה את סף מיליארד הדולר (עלות הטיפול כיום מוערכת בכ-600 מיליארד דולר). כיום כ70% מכלל חולי השיטיון הם אירופאים או צפון אמריקאים וכ-20% מהקשישים בישראל חולים בשיטיון ברמה זו או אחרת ומספרם אמור לעלות ל-120 אלף תוך 15 שנה.

למעשה יש קשר ישיר בין תוחלת החיים לשיטיון ושכיחות השטיון עולה ירד עם העלייה בתוחלת החיים. השכיחות של מחלת השיטיון היא 5% בקרב בני 65 ומעלה, ואילו בגילאי 85 ומעלה שכיחות המחלה עולה ל-20-40%. ברוב המקרים (50-60%) השיטיון נגרם מאלצהיימר וגם מחלה זו היא תלויית גיל , כך שבגיל 90 הסיכוי ללקות בה עולה על 20%. עם זאת, שיטיון נגרם מ-50 סיבות שונות וסיבה השכיחה ביותר אחרי אלצהיימר היא מחלות דם שונות כגון לחץ דם גבוה והן גורמות ל-15-30% ממקרי השיטיון. סיבות נוספות לשיטיון הם פגיעות ראש שונות, שבץ, צריכה של סמים, חסרים תזונתיים בויטמנים ובחומצה פולית, איידס, שתייה מופרזת של אלכוהול, פרקינסון ועוד. ייתכנו מקרים של אנשים שסובלים משיטיון כתוצאה ממכלול של בעיות, למשל אלצהיימר ויתר לחץ דם וקבוצה זו מהווה 10-15% מחולי השיטיון

חלק מתסמיני השיטיון הנפוצים הם:

  • בעיות שונות בשיווי משקל ופגיעה בזמן התגובה של החולה.
  • בעיות שונות בתחום הזכרון ופתרון בעיות, למשל : ערבוב בין זכרונות מתקופות שונות, חוסר יכולת למקם את הזכרון מבחינת זמן ותקופה, שיכחה, בלבול, הנחת חפצים במקום לא מתאים, ועוד.
  • בעיות שונות בתחום השפה והדיבור, למשל : שליפת מילים או שימוש במילים שאינן מתאימות .
  • בעיות נפשיות שונות כגון דכאון, חרדה, הזיות, תחושת רדיפה ומחשבות שווא. בעיות אלו יכולות לגרום לנסיונות אובדניים ולהיפוכונדריה.
  • קשיים לבצע פעולות יומיומיות פשוטות
  • בעיות בתחום האוריינטציה, למשל שוטטות ברחוב
  • בעיות בתחום השיפוט, למשל : לבישת בגדים שאינם הולמים את מזג האוויר ואת המצב
  • בעיות התנהגותיות כמו חזרה לגיל הילדות מבחינת שפה והתנהגות.

עם זאת, תסמיני השיטיון המוקדמים הם מינוריים כך שקשה לאבחנם עד שהם מתגברים ויוצרים שינויים שכליים, התנהגותיים ואישיותיים בולטים. למרבה הצער, אבחון מוקדם הוא לכן כמעט בלתי אפשרי למרות שהוא חיוני לטיפול ולריפוי. חשוב לזכור שלא כל בעיית זכרון או שפה היא סימן לשיטיון ובעיות אלו נפוצות בכל גיל עקב מצבי מתח ולחץ. עם זאת, במידה ואובחן שיטיון כדאי לפנות לפיסגה מימוש זכויות כדי לברר את הזכויות השונות שמגיעות לכם מהרשויות ומהגופים השונים.

ההיסטוריה של השיטיון

שם המחלה האנגלי – דמנטיה לקור מלטינית ומשמעותו המילולית הוא "אדם שיצא מדעתו". השיטיון הוכר רפואית כבר במאה הרשונה לספירה ועד המאה ה-18 נעשה שימוש במונחים שונים כדי לתאר שיטיון. במאה ה-19 הוגדר השיטיון כמחלת נפש עקב אובדן של יכולת שכלית. בהמשך השיטיון המשיך להיות מוגדר כמחלת נפש אך נוספו לכך משמעויות של ירידה ביכולות הזכרון, הריכוז, הרצון וההבנה. ב-1915 ראו בשיטיון מחלה של מערכת העצבים שגורמת לפסיכוזה ועד שנות ה-60 של המאה ה-20 האמינו ששיטיון גורם לנזק מוחי בלתי הפיך. רק בשנים האחרונות הבינו שתסמיני השיטיון אינם קשורים ליכולת המחלה להיות הפיכה.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

הפרעת אישיות

הפרעות אישיות (Personality Disorders) הן קבוצה מקרב מחלות הנפש והן כוללות הפרעה מנטלית שמתאפיינות בהתנהגות שאינה מסתגלת ואינה נורמטיבית ובתבניות התנהגותיות וחשיבתיות נוקשות ומתמשכות. האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית מגדירה את הפרעות האישיות כתבניות מתמשכות של חויה נפשית פנימית כלשהי ובהתנהגות שסוטה מהתרבות השלטת בצורה בולטת ושמופיעה במצבי חיים רבים. הפרעות אלו פוגעות ביכולת של החולה להסתגל למצבים שונים : תעסוקתיים, חברתיים ואישיים ולמעשה יכולתו לתפקד בתחומים אלו נפגעת קשות. אבחנה של הפרעות אישיות תיעשה רק במידה והחויות הנפשיות הפנימיות וההתנהגויות הסוטות של האדם פוגעות בהסתגלותו למצבים שונים על פי המדד הבא:

  1. חוויה ו/או התנהגות שסוטה מהנורמה החברתית והתרבותית בצורה בולטת בתחומים הבאים : קוגניציה, תפקוד חברתי ושליטה על דחפים. כמו כן, הסטייה נבדקת ע"פ התאמתה של תגובת האדם למצב החברתי וע"פ האינטנסיביות של תגובה זו.
  2. החוויה/התנהגות לעיל כוללת מגוון רחב של מצבים חברתיים ואישיים.
  3. החוויה/ההתנהגות גורמת למצבי לחץ או פוגעת בתפקוד החברתי ו/או התעסקותי של האדם ו/או בתפקודים אחרים.
  4. החוויה/התנהגות היא יציבה ונמשכת לאורך זמן וניתן לקבוע לגביה נקודת התחלה כלשהי.
  5. החוויה/התנהגות אינה כתוצאה מהפרעה מנטלית אחרת.
  6. החוויה/התנהגות אינה כתוצאה ממצב רפואי כלשהו (חבלה, סמים, מחלה פיזית וכו')

הפרעות אישיות לרוב נגרמות בגיל העשרה אך באות לביטוי בשנים מאוחרות יותר. הפרעות אלו הן כרוניות ונחשבות למחלת נפש במידה ואין להן מקור ביולוגי כלשהו (מחלה, שימוש בתרופות וכו'). לחולים בהפרעות אישיות יש לרוב הפרעה מנטלית נוספת מסוג הפרעת אישיות או מסוג אחר אך לעיתים ההפרעה עצמה היא הגורם למצבים נפשיים וגופניים אחרים כמו התמכרויות, דכאון, חרדה ועוד. בכל מקרה של הפרעה יחידה או מרובה הם זכאים לזכויות מתוקף היותם חולי נפש. לבירור זכויתיכם אנא פנו לפסגה מימוש זכויות.

כיום מוכרים כ-10 סוגים של הפרעות אישיות:

הפרעת אישיות פרנואידית(פרנויה, Paranoid Personality Disorder). הפרעה זו מתבטאת בחוסר אמון ובחשדנות ולעיתים אף בפסיכוזות קצרות כתוצאה ממצבי לחץ שונים.

  • הפרעת אישיות סכיזואידית(Schizoid Personality Disorder). הפרעה זו מתבטאת בחוסר עניין כלשהו במערכות יחסים בין אישיות ובהתבודדות חברתית והחולים בהפרעת אישיות זו נדמים כאנשים אדישים וקרים. הפרעת אישיות זו נפוצה בקרב בני משפחה של חולי סכיזופרניה.
  • הפרעת אישיות סכיזוטיפלית(Schizotypal Personality Disorder). הפרעה זו מתבטאת בדפוסי לבוש, התנהגות וחשיבה מוזרים והחולים בהפרעת אישיות זו נמנעים מיצירת קשרים חברתיים וחשים חוסר נוחות בכל סיטואציה חברתית. לעיתים החולים בהפרעת אישיות זו יסבלו מהזיות והם נמצאים בקבוצת סיכון ללקות בסכיזופרניה
  • הפרעת אישיות אנטי סוציאלית(כגון סוציופתיה או פסיכופתיה, Antisocial Personality Disorder). הפרעה זו כוללת אנשים שאינם מתחשבים בחוק או שפוגעים בזכויות של זולתם, כולל חוסר התחשבות, רמאות מכוונת, התנהגות יצרית וחוסר ביכולת תכנון. החולים בהפרעת אישיות זו אינם מביעים כלל חרטה על מעשיהם למרות שהם מודעים לחוק.
  • הפרעת אישיות גבולית(BPD - Borderline Personality Disorder). הפרעה זו מתאפיינת בחוסר יציבות נפשי וכוללת התנהגות אימפולסיבית, מצבי רוח משתנים ואי יציבות במערכות יחסים. החולים בהפרעת אישיות זו סובלים לרוב מחרדת נטישה ולעיתים קרובות גם מהפרעות אכילה, התמכרות לסמים, הרס עצמי ונסיונות אובדנות
  • הפרעת אישיות היסטריונית(נובעת מהמילה היסטריה) (Histrionic Personality Disorder). חולים בהפרעת אישיות זו זקוקים לתשומת לב ולאישורים חיצוניים ולכן התנהגותם נובעת מצורך זה (למשל : פרובוקציות מיניות). החולים בהפרעת אישיות היסטריונית מגיבים בתסכול בכל מקרה שנדרש מהם לדחות סיפוקים, הם בעלי השפעה מהסביבה והם מגיבים בקיצוניות כאשר הם אינם במרכז העניינים החברתי.
  • הפרעת אישיות נרקיסיסטית(, Narcissistic Personality Disorder). הפרעת אישיות זו היא ביטוי קיצוני של אגוצנטריות קיצונית או של תסביך גדלות (מגלומניה). החולים בהפרעת אישיות נרקסיסטית חשים צורך עז באישורים חיצוניים ללא אפשרות להבעת אמפטיה.
  • הפרעת אישיות נמנעת(Avoidant Personality Disorder). חולים בהפרעת אישיות נמנעת הם רגישים לביקורת חיצונית ולכן נמנעים מכל קשר בינאישי ומרגישים בודדים. החולים בהפרעה זו סובלים מבטחון עצמי נמוך ואינם סומכים כלל על זולתם. לעיתים הפרעת האישיות מונעת מהם יציאה למקומות שאינם מוכרים להם והם מסתגרים בביתם (אגרופוביה).
  • הפרעת אישיות תלותית(Dependent Personality Disorder). הפרעת אישיות זו מתבטאת בתלות מוחלטת בזולת עד כדי בעיה בקבלה עצמאית של החלטות. החולים בהפרעה זו מוותרים על רצונותיהם וצרכיהם האישיים כדי לספק את זולתם והם חשים חוסר אונים לבד.
  • הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (Obsessive Compulsive Personality Disorder). הפרעת אישיות זו מתאפיינת בפרפקציוניזם, בחוסר גמישות ובהתעסקות מתמדת בחוקים, ברשימות שונות ובסידור של חפצים.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דלקת מפרקים

דלקת היא בעקרון כל תגובה של הגוף כתוצאה מגירוי או מנזק של רקמה כלשהי ודלקות מפרקים הן קבוצה של מחלות שפוגעות במפרקים שונים בגוף. דלקות מפרקים הן הסיבה לרוב הנכויות של הקשישים אך גם ילדים יכולים לחלות בהן והן אינן כלל "מחלות של זקנים". למעשה, כמעט עשרים אחוז מאוכלוסיית העולם סובלת מבעיות מפרקים שונות, כולל דלקות מפרקים לסוגיהן. דלקות מפרקים נגרמות ע"י מספר גורמים וע"י יותר מ-200 מחלות שונות, למשל : מחלות שונות של מערכת החיסון, מחלות זיהומיות שונות (למשל עקב מחלות תורשתיות שונות), טראומה, עומס על המפרק, גיל ועוד. דלקות מפרקים יכולות להיות דלקות כרוניות וזאת במידה ונוצרו לחצים כלשהם באופן מכני (למשל עקב חיכוך של עצמות כמו בסחוס הברך), תגובות שונות של מערכת החיסון, זיהומים או הצטברויות של חומרים שונים במפרק.

נהוג לסווג את דלקות המפרקים לפי מספר המפרקים שנפגעו מהדלקת ומיקומם. דלקת מפרקים שפוגעת במפרק אחד נקראת דלקת מפרקים מקומית -מונוארתריטיס - monoarticular ואילו דלקת מפרקים שפוגעת ביותר ממפרק אחד נקראת פוליארתריטיס ( Polyarticular Arthritis) . כמו כן מבחינים בין דלקות פרקים שפוגעות ב-1-4 מפרקים(Peripheral oligoarticular) ובין דלקות מפרקים שפוגעות ביותר מ-4 מפרקים (Peripheral polyarticular) כאשר כל אחת מהן יכולה לכלול גם פגיעה בעמוד השדרה. פגיעה שדרתית לרוב פוגעת בניידות החולה ובמקרה כזה יש לפנות לפסגה מימוש זכויות לשם ניצול הזכויות החוקיות שמגיעות לכם.

דלקות המפרקים הנפוצות הן:

  • דלקת מפרקים ניוונית שפוגעת ב-50% מהאנשים שעברו את גיל 60
  • דלקת מפרקים שיגרונית (שיגרון) שפוגעת ב-1% מכלל האוכלוסייה, בעיקר בנשים בגילאי 40-60. המחלה אינת ברת-מרפא אך ניתן לשלוט בה ע"י טיפול תרופתי והיא נגרמת עקב פגיעה של מערכת החיסון במפרק ויצירת נזק בעצמות ובסחוסי הגוף עד כדי שחיקה והתפוררות שלהם ואובדן כושר תנועה, כושר תפקוד וניידות.. במידה של אובדן ניידות וכושר תנועה אנא פנו לפיסגה מימוש זכויות כדי לקבל את מלוא הזכויות שמגיעות לכם על פי חוק.

 

מהם תסמיני דלקת מפרקים?

תסמיני דלקת המפרקים כוללים כאבי פרקים, נוקשות והגבלת טווח התנועה במפרקים, עייפות וחוסר יציבות. כמו כן תיתכן דלקת במפרק כולל פריחה, נפיחות, אדמומיות, חום ורגישות מקומיות.

אבחון דלקת מפרקים

אבחון של דלקת מפרקים נעשה ע"י בירור התסמינים, חומרתם, מיקומם ומשך הופעתם. למשל : כאבים שמחמירים בזמן מאמץ גופני אך נעלמים במנוחה מעידים על דלקת מפרקים מכנית כגון דלקת מפרקים ניוונית. כמו כן, יש צורך בבדיקה גופנית של המפרקים כדי לאתר תסמינים של דלקת, לאתר שינויים אפשריים במבנה המפרק וכדי להעריך את טווח התנועה של המפרק ואת איכות התנועה. בנוסף, מפרקים שמשמיעים רעשים של חיכוך מעידים על מבנה מפרקי פגוע ולרוב על דלקת מפרקים כלשהי.

דלקות מפרקים ניתנות לאבחון גם דרך בדיקות שונות כגון בדיקות דם, בדיקות הדמייה (מראות התגרמות של רקמות, שחיקה ואובדן של טווח תנועה) וע"י שאיבה של נוזל מהמפרק במידה והוא נפוח כדי לזהות דימום מהמפרק וסימני דלקת אחרים. עם זאת, בכמעט מחצית ממקרי דלקת המפרקים (כ-40%) בדיקות הדם אינן מזהות את דלקת המפרקים ולכן יש צורך בבדיקות הנוספות. אבחון לא נכון יכול להוביל לחוסר טיפול ולהתדרדרות בריאותית ולסיבוכים שונים כגון צורך בהחלפת המפרק.

הטיפול בדלקת מפרקים

טיפול בדלקת המפרקים נעשה בהתאם לאבחנה הרפואית ובהתאם לגורם הדלקת. דלקות מפרקים מטופלות לרוב בפיזיותרפיה, פעילות גופנית ובטיפול תרופתי אנטיביוטי (במקרה של דלקות מפרקים זיהומיות), כימותרפי וביולוגי. כמו כן, הטיפול כולל לרוב תרופות משככות כאבים ומשככות דלקת ו/או תרופות שמדכאות את מערכת החיסון. במידה ושימוש כלשהו במפרק מגביר את הדלקת ניתן לקבע את המפרק בסד ובכך למנוע כאבים. כמו כן, תזונה עשירה באומגה 3 מוכחת כמפחיתת דלקת בכלל ודלקת מפרקים בפרט.

עם זאת, לכל התרופות יש תופעות לוואי כאלה ואחרות, שלעיתים מחמירות את דלקת הפרקים ולא מטפלות בה. למשל:

  • תרופות נוגדות דלקת גורמות לכאבי בטן, אולקוס, יתר לחץ דם, בצקות ומחלות כלייה
  • תרופות סטרואידיות גורמות לאוסטאופרוזיס (בריחת סידן), יתר לחץ דם, סכרת ולמחלות עיניים כגון קטרקט.
  • תרופות שנוגדות את מערכת החיסון גורמות לדלקות בריאה, למחלות כבד ולזיהומים שונים
  • תרופות שמאיטת את דלקת המפרקים גורמות לעיותים בעצם

במקרה שדלקת המפרקים נמצאת במפרק שנושא משקל (למשל ברך או ירך) מומלץ להוריד את העומס ע"י דיאטה (במקרה של עודף משקל), פעילות גופנית שמפזרת עומסים (למשל שחייה) או כזו שמחזקת את שרירי המפרק ומסייעת להורדת העומס ממנו. במקרים של סיבוכים רפואיים או במקרים שבהם לא טופלה דלקת המפרקים במועד – אין מנוס מניתוח להחלפת המפרק הטבעי במפרק סינתטי.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דלקת כלי דם

דלקת כלי דם (וסקוליטיס)

דלקת כלי דם (וסקוליטיס) היא שם כללי למחלות כלי דם שונות וכל מחלה שונה מרעותה בהתאם לגודל ולסוג כלי הדם שנפגע. בדלקת כלי הדם נפגע כלי הדם באופן ישיר והדבר יכול לגרום לסיבוכים שונים כגון דלקת פרקים, פריחה עורית, אי ספיקת כליות ועוד.  מחלות דם ראשוניות הן שכיחות בקרב ילדים אך נדירות יותר בקרב מבוגרים. מחלת כלי הדם אינה תורשתית ואינה מדבקת. המחלה כנראה מתפתחת עקב גורמים שונים : סביבתיים, תורשתיים וזיהומיים והיא אינה ניתנת למניעה אלא רק לטיפול. דלקת כלי הדם נחשבת למחלה כרונית ומצריכה טיפול ו/או מעקב קבוע. לעיתים קרובות דלקת כלי הדם מתפרצת באופן חריף והודות לטיפול מהיר הופכת לדלקת כרונית וברת-מעקב.

מהלך המחלה

דלקת כלי הדם היא מחלה אוטואימונית, כלומר תאי מערכת החיסון תוקפים בטעות את כלי הדם ויוצרים דלקת. כאשר יש דלקת בכלי דם הדבר יוצר קרישי דם שמצרים או חוסמים את כלי הדם. כלי דם פגוע הוא פגיע יותר ומאפשר יציאה של הדם החוצה כך שנוצרי תסמיני המחלה ובהם נפיחות, חום, חולשה ובצקת. כמו כן, תאי דלקת יכולים לעבור דרך מחזור הדם לרקמות סמוכות ולגרום גם בהם לדלקות, לנזקים ולקרישי דם. בנוסף, אספקה של דם דרך כלי דם שהוצר או נחסם ע"י קריש דם גורמת לנזק במערכות גופניות שונות, למשל בעיות באספקה של דם ללב או למוח.

אבחון המחלה

תסמיני הדלקת בכלי הדם זהים למחלות ילדות ולכן לצורך אבחון של דלקת כלי הדם יש לבצע בדיקות אבחוניות שונות, למשל:

  • בדיקות הדמייה שונות כגון אולטראסאונד, סיטי ועוד. בדיקת רנטגן מאבחנת את המחלה כי הזרקה של חומר ניגודי לכלי הדם משקפת שינוי בצורה של העורקים, למשל דלקת בכלי הדם.
  • ביופסיה שמראה את השינויים של כלי הדם ואת מידת הפגיעה בו עקב הדלקת.
  • בדיקות מעבדה שונות (בדיקות דם כגון שקיעת דם, בדיקות שתן ועוד) יאשרו את קיום הדלקת.

עם זאת, במקרה של דלקת כלי הדם במבוגרים האבחנה קשה עוד יותר כי מחלה זו נחשבת יחסית לנדירה.

מהם תסמיני המחלה העיקריים?

תסמיני המחלה משתנים לפי הסוג של כלי הדם שנפגע ולפי מידת הפגיעה בכלי הדם ו/או באיברים הסמוכים לו. כאמור, המחלה תתבטא לרוב בחום ובחולשה וכן בנפיחות ובבצקת במקום הדלקת.

מה הטיפול בדלקת כלי הדם?

הטיפול בדלקת כלי הדם הוא ממושך ומורכב אך לרוב הוא נושא פרי והחולה מבריא. מטרת הטיפול הוא לשלוט במחלה ולמנוע את סיבוכיה השונים. הטיפול התרופתי במחלה מתחלק ל-2 שלבים:

  1. טיפול תרופתי בסטרואידים ובתרופות שנוגדות את פעולת מערכת החיסון
  2. טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דלקת תוך הורדת מינון הסטרואידים או בתרופות ביולוגיות במידה והסטרואידים לא ביצעו את פעולתם כנדרש.

חשוב לזכור שטיפול סטרואידי לאורך זמן מעלה את הסיכון ללקות באוסטאופרוזיס ואפשר למנוע זאת ע"י תוספים שונים שמכילים ויטמין די וסידן. במידה והתפתחו קרישי דם יינתנו לחולה מדללי דם כגון אספירין או תרופות כנגד לחץ דם גבוה. עם זאת, ברוב מקרי דלקת כלי הדם המחלה נעצרת תוך שנה והופכת למחלה כרונית שמצריכה טיפול בהמשך החיים. עצירת המחלה היא בדרך כלל זמנית וייתכנו התפרצויות של הדלקת שיצריכו מתן טיפול תרופתי. במקרה של דלקת כלי דם שלא טופלה ייתכן מוות של החולה או נכות עקב פגיעה באיברים חיוניים כגון לב או מוח. בכל מקרה כזה אנא פנו לפסגה מימוש זכויות.

מעקב רפואי לסובלים מדלקת בכלי הדם

הסובלים מדלקת בכלי הדם צריכים להקפיד על ביקורות רפואיות כדי להעריך את קצב התקדמות המחלה, את השפעת הטיפול התרופתי וכדי לנטר את תופעות הלוואי שצויינו לעיל. תדירות הביקורות הרפואיות והמעקב הרפואי נקבעים ע"פ סוג וחומרת הדלקת וכן ע"פ התרופות שניתנו לחולה. בדרך כלל תדירות המעקב יורדת עם הזמן בהתאם לרמת השליטה במחלה. הערכת התקדמות המחלה נעשית ע"י מדידת לחץ דם וביצוע בדיקות שתן ודם באופן שגרתי. ממדים אלו מאפשרים מעקב אחר התפתחות הדלקת, השפעתה על אזורי גוף אחרים וכן ניטור של תופעות לוואי תרופתיות. לעיתים המעקב יכלול גם בדיקות הדמיה כגון רנטגן, אולטראסאונד, סי.טי ועוד.

מהו מהלך המחלה?

כל מקרה של דלקת בכלי הדם הוא ייחודי כי הדלקת משתנה מאדם אחד למשנהו בהתאם לסוג הדלקת, מספרם של כלי הדם החולים, הזמן שעבר מהאבחנה ועד הטיפול ותגובת החולה לטיפול. כמו כן, משך המחלה משתנה ע"פ חומרת המחלה והסכנה הגופנית עקב המחלה באיברי גוף חיוניים . במידה ודלקת כלי הדם גרמה לכם לשבץ או להתקף לב אנא פנו לפסגה מימוש זכויות לצורך קבלת המגיע לכם על פי חוק.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דלקת הלבלב

דלקת הלבלב - פנקריאטיטיס

הלבלב הוא איבר שנמצא במרכז הבטן מאחורי הקיבה וליד התריסירון. הלבלב ממלא שני תפקידים בגוף האדם הנפרדים זה מזה:

  1. הפרשת אנזימים שונים לתריסריון ולמערכת העיכול כדי לפרק את אבות המזון (פחמימות, שומנים וחלבונים) ביחד עם מיצי מרה במעי הדק.
  2. הפרשת הורמונים לדם (הידוע שבהם הוא אינסולין) כדי לווסת את רמות הסוכר.

דלקות הלבלב השונות נגרמות לרוב משתי סיבות ששתיהן קשורות לתפקידו של הלבלב כמפריש אנזימים לצורך פירוק מזון ובשתיהן אנזימי הלבלב מפרקים את רקמת הלבלב ולא את המזון כמקובל. פגיעה זו אינה משפיעה על תפקידו השני של הלבלב כמפריש הורמונים וחשוב לציין שפגיעה בתפקודו השני של הלבלב , הפרשת ההורמונים לגוף, מתבטאת בסכרת ולא בדלקת כלשהי. האבחנה בין סיבות הדלקת היא חשובה כי מחלת הסכרת מקנה זכויות לחוליה מטעם המוסד לביטוח לאומי ואילו דלקת הלבלב אינה מזכה את חוליה בזכויות כלשהן. לבירורים נוספים מומלץ לפנות לפסגה מימוש זכויות.

הסיבות העיקריות לדלקת הלבלב הן:

  1. שתיית יתר של אלכוהול (אלכוהוליזם):
  • האלכוהול גורם לדליפות בצינורות הלבלב שמובילים את האנזימים לתריסריון ולמערכת העיכול כך שאנזימים אלו פוגעים בטעות ברקמת הלבלב ויוצרים דלקת.
  • האלכוהול חוסם את צינור הלבלב ע"י החלבון שנמצא בו כך שהפעולה התקינה של הפרשת מיצי הלבלב משתבשת ומיצי הלבלב נכלאים בלבלב עצמו ומפרקים אותו במקום את המזון עד כדי יצירת דלקת
  1. אבנים בדרכי המרה: האבנים במרה למעשה חוסמות צינור הלבלב ובכך מקשות על הפרשתם של מיצי הלבלב וכולאות מיצים אלו בתוך הלבלב. האנזימים שהיו אמורים לפרק את המזון מפרקים עם הזמן כתוצאה מכליאה כפויה זו את הלבלב עצמו והביטוי לכך הוא דלקת

 דלקת הלבלב היא דלקת ברקמה של הלבלב שיכולה להיות אחת מהשתיים:

  • דלקת לבלב חריפה כתוצאה מסיבות רפואיות שונות, למשל : אבנים במרה, גידולים שונים, טפילים, שימוש בתרופות ובאלכוהול (כשליש מהמקרים), עודף שומנים/סידן בדם, אי ספיקת כליות, טראומות גופניות, זיהומים(צהבת, חזרת, סלמונלה), סיבות תורשתיות ועוד. דלקת זו יכולה לגרום למות החולה עקב חסימת המעי והיא מתבטאת בכאבי בטן למרות השימוש במשככי כאבים שונים, בשינויים ברמת הסוכר, בבחילות, בדופק מהיר, בלחץ דם נמוך, בהקאות ובחום.
  • דלקת לבלב כרונית כתוצאה משתיית יתר של אלכוהול, עישון, מחלה אוטואימונית כלשהי, אי ספיקת כליות כרונית, עודף של שומנים בדם, גידולים סרטניים ומחלות תורשתיות. מחלה זו מתבטאת בשלשול ממושך, בכאבי בטן סירוגיים, ירידה חדה במשקל, דימומים ממערכת העיכול, פגיעה במרה ובכבד, בכאבי עצמות ובהפרעות שונות במאזן הסוכר והויטמינים בגוף. בדלקת לבלב זו חולים 4 אנשים מכל 100,00 אישש וכרבע מחולי דלקת לבלב הכרונית יסבלו מסיבוכי המחלה (למשל : סיכון מוגבר לסרטן הלבלב, סכרת, צהבת, שחמת הכבד ועוד) ואילו כ-5-10% מהחולים במחלה ימותו ממנה.

דלקות הלבלב שונות זו מזו בגורמי המחלה, בתסמינים שלהם וגם הטיפול בהן שונה למרות שלשתיהן שם זהה ולמרות ששתיהן פוגעות לרוב בהפרשת האנזימים מהלבלב ולא בהפרשת ההורמונים. למשל: דלקת לבלב חריפה מתבטאת לרוב בכאבי בטן שמוחמרים בזמן שכיבה ושמשתפרים בזמן שהחולה רוכן קדימה. כמו כן, דלקת זו כוללת לעיתים דימום תוך-בטני ושטפי דם בטבור ובמותניים ובדיקת מעבדה תזהה הפרשה מרובה של אנזימים מהלבלב ועודף בכדוריות הדם הלבנות. סימנים אלו אינם קיימים כלל בדלקת לבלב כרונית.

יש גורמי סיכון שמשותפים לשתי דלקות הלבלב, למשל : עודף שומנים בדם ודיאטה כולל הורדה במשקל יכולות למנוע או להקל על המחלה בשתי צורותיה. כמו כן, דלקת לבלב חריפה לרוב חולפת מעצמה ואינה מצריכה טיפול כלשהו מלבד שתייה מרובה, צום ושימוש במשככי כאבים. עם זאת, דלקת לבלב כרונית מטופלת ע"י אנזימים סינתטיים או ע"י שינוי תזונתי ואימוץ דיאטת רווית פחמימות ודלה בשומנים.

ההנחה הרווחת היא שדלקת לבלב חריפה מתפתחת עם הזמן לדלקת לבלב כרונית ולכן טיפול ואבחון מוקדם בדלקת לבלב חריפה יכולים לטפל במחלה ואף למנוע את הפיכתה לדלקת לבלב כרונית. כמו כן חשוב לאבחן את הגורם לדלקת הלבלב החריפה כי במקרים מסוימים ניתן לטפל בהם (למשל ריסוק אבני המרה במידה וזו הסיבה לדלקת) ובכך לטפל בדלקת הלבלב החריפה ולמנוע את הפיכתה לדלקת לבלב כרונית. אבחון דלקת הלבלב מתבצע באופנים הבאים:

  1. בדיקות מעבדה שונות כגון בדיקות דם שמאששות את קיומה של הדלקת
  2. בדיקת העמסת סוכר
  3. בדיקות תפקודי לבלב
  4. בדיקות באמצעי הדמייה שונים כדי לאשש או לשלול הצרויות של צינורי הלבלב (כתוצאה מאבני מרה למשל). אמצעי ההדמייה יכולים להיותאוטראסאונד, אנדוסקופיה, סי.טי ועוד

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דלקת הכבד

דלקת הכבד (הפטיטיס)

דלקת הכבד (הפטיטיס) נחשבת למחלה של מערכת העיכול והיא נגרמת ע"י נגיפים (וירוסים), צריכת יתר של אלכוהול, הרעלה מתרופות, מתוספי מזון או מרעלים שונים וכן עקב מחלות אוטואימוניות (מחלות שמקורן במערכת החיסון) או מטבוליות שונות. דלקת הכבד (הפטיטיס) פוגעת בפעולת הכבד ומתבטאת בתסמינים הבאים : חום, צהבת, כבד מוגדל, עייפות, חולשה, כאבי מפרקים ובטן וכן הפרעות בעיכול כגון אובדן תיאבון והקאות. כמו כן, שתנם של חולי דלקת הכבד (הפטיטיס) הוא כהה ופגיעה מוחית יכולה להיגרם בדלקת כבד חריפה שגרמה לשחמת הכבד, כלומר להחלפת רקמת הכבד המודלקת ברקמת חיבור. הפגיעה המוחית כולל שינויי אישיות, פגיעה שכלית ולשינויים במצב ההכרה. בכל מקרה של פגיעה מוחית חשוב לפנות לפסגה מימוש זכויות כדי לקבל את הזכויות שמגיעות לכם על פי חוק.

הגורמים לדלקת הכבד (הפטיטיס)

  1. נגיפים (וירוסים) – יש חמישה סוגים של נגיפים שגורמים לדלקת כבד (הפטיטיס) והם מסומנים באותיות A-E. נגיפים אלו גורמים למחצית ממקרי דלקת הכבד (הפטיטיס) ורוב דלקות הכבד הנגיפיות (95%) נגרמות ע"י אחד מחמשת הנגיפים האלו, בעיקר שלושת הראשונים . קיים חיסון כנגד נגיפי A ו-B    אך לא קיים חיסון עבור שלושת הנגיפים האחרים. דלקת כבד מגורם נגיפי (הפטיטיס נגיפית או ויראלית) נקראת גם צהבת זיהומית וההדבקה בה משתנה ע"פ הנגיף שגורם למחלה:
  • נגיפי דלקת כבד מסוג A מועברים דרך צואה או מים מזוהמים אל גוף האדם. מחלה זו אינה כרונית, אינה מצריכה טיפול כלשהו ואינה יכולה להיות כרונית אך היא יכולה להימשך מספר חודשים.
  • בשני הנגיפים הנפוצים האחרים (B ,C) ההדבקה נעשית ע"י יחסי מין או מעבר של דם נגוע (למשל מהאם לעוברה). מחלה זו יכולה להיות כרונית ולגרום לשחמת הכבד ולכן מצריכה טיפול תרופתי

בכל מקרה דלקת הכבד (הפטיטיס) תתבטא בצהבת עורית ועינית, בבחילות, בהקאות, בעייפות ובהרגשת חולי כללית. מכיוון שתסמיני הדלקת זהים בכל המקרים יש חשיבות רבה לאבחון הנגיף שגרם לדלקת הכבד (הפטיטיס) וזאת כדי להתאים את הטיפול לגורם המחלה וכדי למנוע התדרדרות בריאותית במידה והיא אפשרית.

  1. מחלות של מערכת החיסון (דלקת כבד אוטואימונית) – מחלה זו מאובחנת בעיקר בקרב נשים צעירות ושכיחותה 17 חולים לכל 100,000 אנשים. דלקת כבד זו נגרמת עקב מפעולה לא תקינה של מערכת החיסון שגרמה למערכת החיסון לתקוף בטעות את תאי הכבד ולזהותם בשגגה כגוף זר. מחלה זו מתבטאת בנוגדנים עצמיים ובדלקת כבד כרונית שגורם לנזק בכבד באופן ממושך. טיפול בדלקת כבד על רקע אוטואימוני נעשה ע"י סטרואידים ותרופות שמדכאות את המערכת החיסונית. לעיתים הגורם למחלת הכבד היא מחלה אוטואימונית כלשהי למשל בעקבות השתלה של מח עצם. במקרה של דלקת כבד לאחר השתלה החולים זכאים לזכויות רפואיות וכלכליות שונות ויש לפנות לפסגה מימוש זכויות לצורך קבלתן.
  2. דלקת כבד כתוצאה מהרעלה - תרופות שונות ורעלים יכולים לפגוע בכבד באופן מיידי או מתמשך. אחת התרופות שידועות כמזיקות לכבד לאורך זמן היא התרופה הפופולרית אקמול וכן תרופות כנגד יתר לחץ דם, תרופות נגד אפילפסיה, שחפת, איידס, פטריות, תרופות נגד כאבים, תרופות נוגדות דכאון ותרופות כנגד הפרעות בקצב הלב. למעשה, דלקת הכבד יכולה להיגרם ע"י כל תרופה שהיא בהתאם לתגובה של החולה לתרופה. כמו כן, לקיחת מספר תרופות מעלה את הסיכון לחלות בדלקת כבד כי הכבד עמוס בחומרים רעילים רבים שפוגעים במנגנונים שונים בכבד . במקרה של דלקת כבד כתוצאה מהרעלה ניתן להחליף את הטיפול התרופתי הראשוני בטיפול תרופתי שאינו מזיק לכבד.
  3. דלקת כבד כתוצאה משתיית יתר של אלכוהול – דלקת זו נגרמת מאתנול, המרכיב הכוהלי שנמצא בכל המשקאות האלכוהוליים. רבע מכלל שותי האלכוהול (לפחות שלוש פעמים ביום) יסבלו מדלקת כבד תוך 15 שנה. במקרה זה הכבד יהיה מוגדל והחולה יסבול מחום, מפגיעה בתפקוד של הכבד (צהבת והפרעות בקרישת הדם) ומלחץ דם גבוה. המשך שתייה של אלכוהול יכול לגרום לשחמת הכבד ואילו הפסקת השתייה תביא לריפוי חלקי או מלא של דלקת הכבד תוך מספר חודשים מקסימום.

אבחון של דלקת כבד

דלקת כבד היא מחלה קשה לאבחון בעיקר כי האבחנה בין סוגי הדלקת וגורמיה היא קשה. לצורך כך יש לתחקר את החולה ולבדוק כל אפשרות של חשיפה לרעלים ולגורמים הדלקת השונים. לצורך כך מבצעים בדיקה של תפקודי כבד ונעזרים באמצעי הדמייה ובביופסיה. האבחון של דלקת הכבד הוא חיוני והכרחי כי הטיפול בדלקת משתנה לפי הגורם למחלה, למשל : טיפול בדלקת כבד מגורם אוטואימוני יעשה שימוש בחומרים שמדכאים את מערכת החיסון.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דלקת בעצם

דלקת בעצם - אוסיומיאליטיס

דלקת העצם (Osteomyelitis) היא מצב זיהומי ברקמת עצם כלשהי שגורם לדלקת באחת מעצמות הגוף. דלקת עצם היא מונח רחב וכולל מספר מצבים ששונים זה מזה לפי הגורם לדלקת, אופן הזיהום, מיקום הדלקת ומשך הדלקת. הדלקת והזיהום נוצרים בדרך כלל ע"י חיידקים אך למרות שמקור הזיהום  זהה בכל דלקות העצם הוא גורם לתסמינים שונים בקרב גילאים שונים, למשל : תינוקות וילדים יפגעו בדרך כלל בעצמות הגפיים השונים והדלקת תתבטא בחום, בשיתוק בגפיים או בצליעה ואילו מבוגרים יפגעו בדרך כלל בעצמות אגן הירכיים וחוליות הגב והדלקת תתבטא בכאבי גב או בבעיה כלשהי בחוליות של עמוד השדרה.  למעשה, סוג הדלקת נקבעת ע"פ משכה (זמנית או כרונית) ועל פי צורת הזיהום שגרם לה.

בדרך כלל הזיהום נגרם ע"י פציעה חודרנית בעצם (ניתוח של החלפת מפרק, שבר או טראומה כלשהי) כלשהי שבמהלכה נחשפת העצם לזיהום חיידקי כלשהו. כאשר הזיהום מגיע לעצם הוא מחולל תגובת שרשרת ובמהלכה תאים במערכת החיסון פוגעים ברקמת העצם במהלך נסיונם לסלק את החיידק המזהם. פגיעה ברקמת העצם מחדירה מוגלה לכלי הדם שמזינים את העצם וגורמת לדלקת ולגודש של כלי הדם. בגלל שעצם היא מקום סגור ומוגבל פיזית זרימת הדם מואטת ונוצרים קרישי דם בכלי הדם הקטנים. קרישי דם אלו גורמים להאטה בזרימת הדם ולפגיעה באספקת החמצן לאזורים הפגועים עד כדי איסכמיה ונמק, כלומר מוות של אזורים שונים בעצם. נמק זה מהווה מצע לחיידקים ובסיס לזיהום נוסף של העצם ושל אזורים סמוכים באופן כרוני . זיהום זה יכול להתפשט אנכית או פנימית : אנכית - דרך מערכת הדם (זיהום המטוגני) לאזורים סמוכים או להגיע אליהם באופנים אחרים ופנימית – הזיהום יכול להתפשט מהאזורים הגרמיים של העצמות פנימה למוח העצם.

הגורמים לדלקת העצם - אוסיומיאליטיס

הגורמים לדלקת משתנים לפי גיל הנפגע אך במבוגרים הזיהום הנפוץ ביותר הוא בעקבות זיהומים בשורשי השיניים, הזרקות של סמים ושימוש בתרופות שונות לדכוי מערכת החיסון (לאחר השתלה איברים או בעקבות מחלה כרונית). לכן, קבוצות הסיכון הם מבוגרים לאחר טיפולים חודרניים כלשהם, לאחר השתלות איברים למיניהן או אנשים שמשתמשים בסמים דרך הזרקה ובעיקר חולי סכרת. בילדים לא קיימות קבוצות סיכון כלשהן.  במידה ואתם חולי סכרת או מחלה כרונית אחרת או במידה ועברתם השתלת איברים– אנא פנו לפסגה מימוש זכויות כדי להוכיח החמרה במצבם הרפואי עקב דלקת עצם שיכולה לזכות אתכם בהטבות שונות מטעם המוסד לביטוח לאומי.

אבחון דלקת בעצם - אוסיומיאליטיס

אבחון דלקת עצם - אוסטאומיאליטיס נעשה בדרך כלל ע"י בדיקות דם ובדיקות הדמייה שונות כמו רנטגן או סי.טי שמוכיחות הסתיידויות של עצם. כמו כן בדיקות למיפוי עצמות מזהות את התהליך שתואר לעיל אך כושלות בזהוי של דלקת עצם בחוליות של עמוד השדרה (הדלקת שנפוצה אצל מבוגרים). עם זאת, כדי לזהות את החיידק שגרם לדלקת יש צורך לקחת ביופסיה מהעצם שנפגעה.

תסמינים של דלקת העצם -  אוסטאומיאליטיס

תסמיני הדלקת שונים אצל ילדים ואצל מבוגרים. ילדים יפתחו דלקת בקצב מהיר יותר מאשר מבוגרים והם יחושו בכאב או ברגישות בעצם הפגועה עד כדי קשיים בהזזת האיבר (בדרך כלל גפה). אצל ילדים דלקת העצם תלווה ברוב המקרים גם בחוסר שקט, חום גבוה או נמוך, ירידה בתאבון, אודם מקומי במקום הדלקת וצמרמורות. תינוקות יפתחו במקרים רבים גם דלקת פרקים במידה וכלי הדם יחדרו אל לוחיות הגדילה של העצמות.

מבוגרים מפתחים דלקת עצם באופן הדרגתי ואיטי יחסית לילדים והתסמינים אצלם יכללו כאבים מפושטים, חום, בחילה, צמרמורות, וכן אודם, נפיחות והתקשות במקום הדלקת. באנשים שסובלים ממחלות רקע כגון סכרת או מחלות עצביות או מחלות כלי דם הדלקת לא תתאפיין בחום ובכאבים אלא ביכולת החלמה איטית של עור במקום הדלקת. במידה של דלקת עצם שהתפשטה לאזורים סמוכים או דלקת עצם שפוגעת בתפקוד – פנו לפסגה מימוש זכויות לצורך ניצול הזכויות שמגיעות לכם.

דרכי טיפול בדלקת העצם - אוסטאומיאליטיס

דלקת עצם מטופלת בדרך כלל ע"י אנטיביוטיקה רלוונטית כדי להשמיד את החיידקים שגרמו לזיהום מלכתחילה. הטיפול האנטיביוטי נמשך כחודש אך יכול להיארך עד כדי חודשים בהתאם למשך ועוצמת הדלקת ועדיף להתחילו מוקדם ככל האפשר כדי למנוע פגיעה כרונית בעצם. עם זאת, אצל ילדים הטיפול קצר יותר מאשר בקרב מבוגרים ובכל מקרה הטיפול מתחיל בדרך כלל באנטיביוטיקה ורידית שמוחלפת עם הזמן באנטיביוטיקה אוראלית (דרך הפה). לעיתים דלקת העצם תטופל בניתוח שיסיר את העצם שנפגעה וינקז את המוגלה שהצטברה. ניתוח זה לעיתים מלווה בהשתלה של עצם אחרת במקום העצם הפגועה כדי לחדש את אספקת הדם למקום.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דלקת בבורסה

בורסה (בעברית אמתחת) היא שק שנמצא באזורים שונים בגוף באזורי הגוף המפריד בין גידים, רצועות, שרירים ועצמות ומונע חיכוך שלהם ע"י הפרשה של נוזל סיכה. פגיעה בשק זה יוצרת דלקת (בורסיטיס) וגורמת לכאבים. בגוף האדם קיימים מאות של שקים כאלו אך דלקת מתפתחת בשקים שנחשפו לעומסים שונים, למשל : במפרק הכתף, במרפק, במפרק הירך, במפרק הברך ובעקב. עומסים אלו נגרמים עקב פגיעות ספורט שונות, לחץ ממושך או פתאומי, גיל, מחלות פרקים, מחלות זיהומיות ומטבוליות ועוד. דלקת בבורסה (בורסיטיס) גורמת לכאבים כאמור אך גם לקשיי תנועה, לנפיחות, לגרד ולאדמומיות שמגבילים את ניידות החולה עד כדי חולשת שרירים ואובדן יכולת תנועה. במידה של בעיות ניידות יש לפנות לפסגה מימוש זכויות כדי לקבל זכויות רפואיות וכלכליות, למשל קצבת ניידות מטעם המוסד לביטוח לאומי.

הגורמים העיקריים לבורסיטיס (דלקת בבורסה)

  1. עומס ממושך או פתאומי על הבורסה בעיקר בקרב אנשים שמבצעים פעולה חזרתית כלשהי, למשל : הקלדה. במקרים אלו תוכר דלקת הבורסה (בורסיטיס) כתאונת עבודה או כמחלת מקצוע ע"י המוסד לביטוח לאומי ולמימוש זכויתיכם כנפגעי עבודה עליכם לפנות לפסגה מימוש זכויות.
  2. טראומה גופנית כלשהי שגרמה ללחץ חזק ופתאומי על הבורסה שפצעה את השק וגרמה לדלקת הבורסה (בורסיטיס).
  3. לחץ ממושך על הבורסה עקב פעולה חזרתית כלשהי במסגרת העבודה, למשל : צבעים שמרימים את ידיהם לצורך צביעה בגובה יכולים לגרום לעצמם דלקת בבורסה (בורסיטיס) של מפרק הכתף וגם במקרה זה יש לפנות לפסגה מימוש זכויות לצורך הכרה במחלת מקצוע מטעם המוסד לביטוח לאומי.
  4. הזדקנות והתנוונות שק הבורסה – שק הבורסה נחלש עם הגיל באופן טבעי והוא פגיע יותר לעומסים שונים
  5. מחלות פרקים ומחלות מטבוליות – דלקת הפרקים יכולה לגרום לדלקת בבורסה (בורסיטיס) הסמוכה למפרק החולה.
  6. מחלות זיהומיות שונות

תסמיני הבורסיטיס(דלקת הבורסה)

תסמיני הבורסיטיס (דלקת הבורסה) העיקריים כוללים כאבים ונוקשות באזור המודלק שמוחמרים בעת תנועת המפרק או עקב מגע בו. כמו כן, בורסיטיס (דלקת הבורסה) יכולה לגרום לנפיחות, לגרד, לאדמומיות ולחום מקומי באזור המודלק.

אבחון הבורסיטיס (דלקת הבורסה)

אבחון של דלקת הבורסה (בוסיטיס) נעשה ע"י בחינת ההיסטוריה הרפואית של החולה בנוסף לבדיקה רפואית. מכשירי הדמייה (אולטראסאונד, רנטגן ואחרים) יאבחנו את דלקת הבורסה (בורסיטיס) רק במידה ויש ספק לגביה וזאת כדי לשלול בעיות רפואיות אחרות שדומות בתסמיניהן לדלקת הבורסה (בורסיטיס). למשל : דלקת הבורסה (בורסיטיס) במפרק הכתף דומה לפגיעה בגידי הכתף. בכל מקרה של דלקת בורסה (בורסיטיס) יש לשלול אפשרות של דלקת זיהומית כי הטיפול שונה בדלקת רגילה לעומת דלקת זיהומית. כמו כן, בדיקות רפואיות שונות כגון בדיקת דם ובדיקת הנוזל של המפרק הדלקתי יכולות לאשר או לשלול בורסיטיס (דלקת הבורסה) ולקבוע את סיבתה במידה ואושר קיומה של הדלקת.

טיפול בדלקת בורסה (בורסיטיס)

הטיפול בדלקת הבורסה (בורסיטיס) הוא פשוט, יעיל ויכול להעשות אפילו בבית. הלוקים בדלקת הבורסה (בורסיטיס) צריכים להמנע מתנועות, ממאמצים ומתנוחות כואבות. כמו כן, ניתן להשתמש בקרח או בבקבוק חם כדי לשכך את הכאב ולמנוע את הנפיחות. מומלץ לשמור על פעילות גופנית סדירה וזאת כדי למנוע את התפשטות הדלקת למפרקים סמוכים. עם זאת, במידה ודלקת הבורסה (בורסיטיס) לא חלפה תוך שבוע אלא החריפה וגורמת לחולשה של השרירים ו/או למגבלות בתנועה עקב תנועות שאינן זהירות  אפשר לטפל בה באמצעים הבאים :

  1. פיזיותרפיה
  • תרגילים לאימון השרירים מסביב למפרק המודלק כדי להוריד לחצים מהמפרק המודלק
  • תרגילים למניעת החלשות והתנוונות של השרירים
  • תרגילים למניעת החמרה בדלקת הבורסה (בורסיטיס)
  • תרגילים להנעה מבוקרת של המפרק המודלק כדי לשמור על תנועתיות ולמנוע אובדן כושר תנועה.
  1. מכשירים חיצוניים שונים כגון לייזר או אולטראסאונד
  2. טיפול תרופתי:
  • תרופות נוגדות דלקת שאינן מכילות סטרואידים (וולטרן, איבופן,איבופרופן). חלק מתרופות אלו מצריכות מרשם של רופא מטפל אך חלקן נמכרות בכל בית מרקחת.
  • הזרקת סטרואידים לבורסה המודלקת.
  1. ניתוח

מניעת דלקת הבורסה (בורסיטיס)

פעילות ספורטיבית שאינה גורמת לעומס כלשהו על המפרק שומרת על גמישות, חוזק ועמידות של הבורסה בפרט ושל רקמות הגוף השונות בכלל (שרירים, גידים, רצועות וכו'). פעילות שכזו לא רק שמועילה לגוף אלא היא אינה מזיקה בשום צורה ואינה גורמת לדלקות כלשהן . פעילות ספורטיבית כזו היא שחייה, אך במידה ומבצעים פעילות גופנית אחרת צריך להמנע מפעילות חזרתית, לקיים מנוחות סדירות ולהקפיד על מטלות גופניות מגוונות ככל הניתן. חשוב לשמור על ריפוד כלשהו בעת ישיבה (כסאות מרופדים), כריעה (רפידות לברכיים) או הקלדה וכן להמנע מנעילה של נעליים לוחצות.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דיסאוטנומיה משפחתית

דיסאוטונומיה משפחתית (באנגלית Familial Dysautonomia או בשמה המקוצר( FD היא מחל חשוכת מרפא נדירה שמועברת בתורשה ע" הגנים. דיסאוטונומיה משפחתית אובחנה בשנת 1949 בפעם הראשונה ע"י הרופאים ריילי ודיי ובעבר נקראה על שמם – תסמונת ריילי-דיי. המחלה פוגעת במערכת העצבים האוטונומית ומכאן מקור שמה – דיס-אוטונומיה. המחלה גורמת לבעיות תפקודיות קשות בתחומים הבאים : חושי הגוף, שרירים, ויסות של חום הגוף, ויסות לחץ הדם, בעיות בבליעה ובעיכול, ויסות של הנשימה ועוד. המחלה נדירה בעולם וכוללת כמה מאות חולים בלבד, מתוכם כמה עשרות בישראל שעקב מחלתם מתקשים לתפקד בכל תחומי החיים כולל לימודים, עבודה, פרנסה ועוד. בעבר החולים במחלה נפטרו בינקותם או בילדותם ואילו כיום אודות לטיפול רפואי וסיעודי החולים במחלה חיים, מתפקדים, לומדים, עובדים ומקימים משפחה.

מערכת העצבים בגוף האנושי מחולקת למערכת העצבים הרצונית שנשלטת ע"י הרצונות האנושיים ולמערכת העצבים האוטונומית שאינה נשלטת ע"י האדם, למשל : פעולות הלב, העיכול, כלי דם, רפלקסים ועוד.  פגיעה במערכת העצבים האוטונומית פוגעת בעקיפין במערכת המוטורית והסנסורית של החולה ולמעשה נפגעים לא רק התפקודיים הבלתי רצוניים בגוף החולה אלא גם התפקודים הרצוניים והפגיעה היא כלל מערכתית בכל מערך התיאום והשליטה של תפקודי הגוף. המחלה כנראה מתפתחת בשלב העוברי עקב התפתחות לא שלמה של מערכת העצבים האוטונומית.

מניעת מחלת דיסאוטונומיה משפחתית

בשנת 1993 החלו בביצוע של בדיקות גנטיות בעוברים במשפחות שבהן אחד הילדים חולה במחלה. הבדיקה נעשתה למרות שהגן טרם זוהה אז והתבססה על סימנים גנטיים מסוימים אך לא על גן ספציפי . בשנת 2001 זוהה הגן שגורם למחלה ומשנת 2009 ואילך בדיקה זו נמצאת בסל התרופות הישראלי כך שבבדיקת דם פשוטה ניתן לגלותה.  הבדיקה כוללת מעקב אחרי 2 מוטציות גנטיות שגורמות למחלה ובמידה ונמצאת מוטציה אחת, השכיחה יותר, נעשה חיפוש גם אחר המוטציה השנייה, הנדירה מבין השתיים. הבדיקה ניתנת ללא תשלום ברבים ממכוני הגנטיקה של המרכזים הרפואיים בארץ וכן במעבדות פרטיות ובחלק ממעבדות של קופות החולים.

מי נמצא בקבוצת סיכון ללקות בדיסאוטונומיה משפחתית ?

  • זוגות ששני בני הזוג אשכנזים.
  • זוגות שאחד מבני הזוג הוא אשכנזי או ממוצא אשכנזי.
  • זוגות שאינן ממוצא אשכנזי אך אחד מבני משפחתם היה חולה בדיסאוטונומיה משפחתית.

אבחון דיסאוטונומיה משפחתית בהריון

כאשר יש נשאות לגן של דיסאוטונומיה משפחתית אצל שני בני הזוג הסיכוי למחלה הוא 25%. במקרה כזה תבוצע בדיקה של העובד כדי לאבחנו ולהמליץ בהתאם לכך על המשך ההריון או הפסקתו.

אבחון העובר נעשה בשתי דרכים: 

  1. לקיחת דגימה של סיסי שליה (chorionic villus). הדגימה נעשית ע"י הוצאה של פיסת שליה בשבוע ה-11 או ה-12 להריון כך שעם קבלת התוצאות לאחר ימים ספורים יהיה ניתן לבצע הפלה ע"י גרידה במידת הצורך מבלי לסכן את האם.
  2. בדיקת מי שפיר. הבדיקה נעשית בשבוע ה-17 או ה-18 להיריון ע"י שאיבה של כמות מועטה ממי השפיר שמכילים נשל של תאי עור עובריים. תאים אלו מועברים למעבדה, שם הם מודגרים ומתרבים במשך כחודש. לאחר כחודש (בשבוע ה-21-22 להריון) מבוצעת בתאים אלו בדיקה גנטית לגילוי דיסאטונומיה משפחתית ובמידה שהתוצאה חיובית ניתן להפסיק את ההריון ע"י לידה מוקדמת.

אבחון דיסאוטונומיה משפחתית טרם הריון

ניתן לאבחן דיסאוטונומיה משפחתית במידה ושני בני הזוג הם נשאי הגן ובמידה והם משתמשים בהפריה חוץ גופית לצורך הריון. במקרה זה בודקים תאים שנלקחו מעוברים מופרים כשהעוברים במצב של חלוקה ל-4 או 8 תאים. בדיקות אלו אינן מבוצעות בכל מקום
ויש לבדוק את הנושא.

כל הילדים בארץ שחולים בדיסאוטונומיה משפחתית מזכים את הוריהם בקצבת ילד נכה מטעם המוסד לביטוח לאומי. הקצבה ניתנת עבור ילדים מגיל 3 חודשים ואילך בתנאים הבאים:

  • במידה במשפחה יש יותר מילד אחד שחולה במחלה והמתגורר בבית ההורים זכאים להגדלת הקצבה בעוד 60% עבור כל ילד.
  • במידה והילד החולה בדיסאוטונומיה משפחתית סובל מלקויות אחרות הוא לא יהיה זכאי לקצבה נוספת  כי לפי חוקי המוסד לביטוח לאומי אין אפשרות לקבל שתי קצבאות במקביל. עם זאת, הילד הנכה יקבל את הקצבה הגבוהה מבין הקצבאות המגיעות לו.

בכל מקרה של פנייה למוסד לביטוח לאומי יש להגיש בקשה לקבל קצבת ילד נכה בצירוף מסמכים רפואיים רלוונטיים. כמו כן, ניתן לקבל קצבה באופן רטרואקטיבי עד 21 חודשים ולשם כך כדאי להתייעץ עם פסגה מימוש זכויות.

בנוסף, ילדים שחולים בדיסאוטונומיה משפחתית מזכים את משפחתם בזכויות הבאות : תו נכה, מטפל סיעודי, מעון יום שיקומי, הנחה בהתקנה של קו טלפון, הנחה בארנונה, נקודות זיכוי במס הכנסה, הנחה בחשמל ובמים. עם זאת, זכויות אלו אינן אוטומטיות ויש לדרוש אותן מהגופים השונים. כדי למנוע מכם בירוקרטיה, התרוצצות, טירדה וכאבי ראש אנא פנו לפסגה מימוש זכויות.

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר

דום נשימה בשינה

דום נשימה בשינה היא הפרעת נשימה בזמן השינה שנובעת מחסימה חלקית  או מלאה של דרכי האוויר. המחלה נפוצה בעיקר בקרב גברים (25% בקרב גברים לעומת 10% בקרב נשים) במיוחד גברים שמנים מעל גיל 40. המחלה מתבטאת בהפסקות נשימה תכופות, כאשר כל הפסקה כזו יכולה להיות בת 10 שניות ולסכן את חייו של האדם. המחלה מתבטאת בנחירות עזות, בעייפות, בעצבנות ובישנוניות במשך היום עקב שנת לילה לא יעילה, בכאבי ראש, בעלייה של לחץ דם ובקצב לב מוגבר.

מהי הסיבה לדום נשימה בשינה?

דום נשימה בשינה נגרם ע"י חסימה כלשהי בדרכי הנשימה העליונות (באף, בלוע או בגרון) שמתבטאת בחנק. חנק זה מוריד את כמות החמצן בדם ומעלה את רמות הפחמן הדו-חמצני וגורם לאדם להתעורר מספר פעמים בכל לילה בהתאם למספר המקרים של דום הנשימה. שינת הלילה לכן מופרעת תכופות וגורמת לעייפות ולישנוניות במשך היום. דום נשימה בשינה אינו הסיבה לכל הנחירות אבל חשד לשום נשימה בשינה מתעורר כאשר הנחירות מתרחשות בתנוחת שינה אחת מסוימת ולא בתנוחות אחרות.

מהם התסמינים של דום נשימה בשינה?

התסמינים העיקריים של דום נשימה בשינה הם נחירות עזות, שינת לילה לא רציפה ולא יעילה, כאבי ראש, בחילות ולעיתים אף הפרעות נפשיות כגון דכאון וחרדות. כמו כן, עקב מחסור בשעות שינה החולים בדום נשימה בשינה יכולים להירדם במהלך היום באופן חריג, כלומר להירדם באופן בלתי מבוקר, בתנאים ובמצבים שאינם מקובלים. כמו כן, חולים בדום נשימה בשינה מעלים את הסיכון שלהם לחלות בהפרעות שונות בקצב הלב, ביתר לחץ דם, בהתקפי לב ובאירוע מוחי (שבץ). עם זאת, חלק ממחלות אלו הן מחלות רקע לדום נשימה בשינה כך שנוצרת שאלת הביצה והתרנגולת ואין לדעת מה גרם למה – האם דום נשימה בשינה גרם למחלות אלו או להיפך. בכל מקרה של מחלות רקע אנא התייעצו עם פסגה מימוש זכויות כי מגיעות לכם זכויות רפואיות וכלכליות על פי חוק.

מהם גורמי הסיכון לדום נשימה בשינה?

  • משקל עודף. יותר ממחצית האנשים שסובלים מדום נשימה בשינה סובלים גם מעודף משקל אבל התופעה נפוצה גם בקרב אנשים רזים וזאת עקב סיבות מבניות ולא נרכשות.
  • היקף הצוואר – צוואר רחב ועבה מצר את דרכי הנשימה עד כדי דום נשימה בשינה. אצל גברים צוואר הרחב מ-43 ס"מ נחשב לעבה ואילו אצל נשים צוואר העבה מ-38 ס"מ נחשב לרחב.
  • גרון מוצר, שקדים מוגדלים או פוליפים בדרכי הנשימה יכולים לגרום לחסימה נשימתית ולדום נשימה בשינה.
  • היצרות של דרכי הנשימה עקב גודש באף באופן כרוני, למשל עקב אלרגיה.
  • יתר לחץ דם וסכרת.
  • מין – כאמור גברים סובלים מדום נשימה בשינה כפול מנשים.
  • גיל – מבוגרים מעל גיל הפרישה ונשים לאחר המנופאזה סובלים יותר מדום נשימה בשינה.
  • גורמים גנטיים – אנשים שאחד מבני משפחתם לוקה בדום נשימה בשינה נמצאים בקבוצות סיכון לחלות גם כן.
  • צריכה של חומרים ממכרים כגון אלכוהול, סיגריות ותרופות הרגעה

מה הטיפול בדום נשימה בשינה?

ירידה במשקל הוכחה כיעילה כנגד דום נשימה בשינה כי השומן גורם להיצרות של מעבר האוויר בלשון. טיפולים אחרים הוכחו כיעילים פחות וביניהם:

  • מכשיר סיפאפ (Continuous Positive Airway Pressure) שמונע את צניחת הרקמות במערכת הנשימה העליונה ע"י הזרמה של אוויר. המכשיר הוא מדחס שמזרים אויר דרך מסכת אף. המכשיר אינו מרפא דום נשימה בשינה אלא מונע מהבעיה להפריע בתפקוד התקין. המכשיר אינו מתאים לכולם כי הוא מזרים אויר קר על האדם בזמן השינה וממצריך שינה בתנוחה מסוימת בלבד.
  • התקן לקידום הלסת – מכשיר מפלסטיק שמורכב על שיניי האדם ושדוחף את הלסת התחתונה קדימה ומגדיל בכך את מרווח הלוע ואת מעבר האויר. מכשיר זה אהוב במיוחד על ידי חולים בדום נשימה בשינה (71% מהחולים העדיפו מכשיר זה על פני אחרים) ונחשב ליעיל יותר ממסכת הסיפאפ שפורטה לעיל.
  • גירוי העצב שמתחת ללשון – החדרת אלקטרודה שמגרה את העצב באופן חשמלי וממחושב בהתאם לתנועות של שרירי הנשימה. גרוי זה מכווץ את שרירי הלשון ופותח מעבר של אוויר.
  • ניתוח UPPP‏ (Uvulopalatophryngoplasty)שבו כורתים את החך, את הענבל ואת השקדים כדי לאפשר זרימה רבה וטובה של אויר. עם זאת, ניתוח זה מתאים לחולי דום נשימה בשינה ברמה מסוימת (קלה ובינונית) והוא מלווה בתופעות לוואי כך כיום כמעט ואין מבצעים אותו יותר.
  • ניתוח לקידום של הלסתות ושל הסנטר MMA - (Maxillo-Mandibular Advancement) בקרב חולי דום נשימה בשינה צעירים שלא הסתגלו למסכת הסיפאפ. בניתוח זה מפרידים את העצמות של הלסת העליונה, של הלסת התחתונה ושל הסנטר כולל השרירים ומקבעים אותם מחדש כך שיווצר מרווח נשימה. הניתוח מצריך הרדמה כללית למשך כ-3 שעות ע"י מנתח של פנים ולסתות והוא יעיל לרפוי של 90% מהמקרים של דום נשימה בשינה.

דום נשימה בשינה מוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כליקוי שמקנה עד 40% אחוזי נכות רפואיות ו/או תפקודית וכתוצאה מכך זכויות רפואיות וכלכליות שונות. כמו כן, במידה ודום נשימה בשינה פוגע בחיי העבודה של האדם עד כדי אובדן יכולת עבודה ו/או תאונת עבודה יתכן והוא יוכר כנפגע עבודה. מיצוי הזכויות יתאפשר ע"י פנייה לפסגה מימוש זכויות

למידע נוסף / ייעוץ התקשרו עכשיו: 04-8814008
ניתן למלא את פרטיכם בטופס יצירת קשר ונציג בתחום המבוקש יצור עמכם קשר

מלא את הפרטים ונציגינו יצרו איתך קשר